מפגש בוקר הוא לא מתאבן לפני מנה עיקרית, הוא עוד מנה עיקרית חשובה שיש להגיש בבית הספר

April 11, 2018

בוקר. בהרבה משפחות זו השעה הלחוצה של היום. כולם קמים, ממהרים, צריך להספיק להתארגן, צריך להספיק להגיע בזמן. לא תמיד יש זמן לחיוכים, לא תמיד יש זמן ל"בוקר טוב" או "שיהיה לך יום נעים".

ואז התלמיד מגיע לכיתה, עדיין קצת אפוף מהקימה וההתארגנות המהירה, ובהרבה כיתות הבוקר מתחיל כך:

במקרה הטוב - בוקר טוב תלמידים, תוציאו ספרים לקריאת בוקר.

ובמקרה הפחות טוב - בוקר טוב תלמידים, היום אנחנו נלמד...., מי לא הכין שיעורים.... וכו'.

 

לתפיסתי, הבוקר בבית הספר צריך להתחיל במפגש בוקר. מפגש בוקר שיאפשר איסוף רגשי וחברתי, התכווננות ללמידה, טקסים קבועים ושילוב למידה חוויתית של הנושא התקופתי. המפגש צריך לארוך חצי שעה ועד שעה. זאת על מנת שיתן מענה לכל המטרות שלשמן נועד וכן על מנת שיהיה מובן, גם למורה וגם לתלמידים, שיש לו משמעות חשובה בפני עצמו והוא לא רק פתיח לפני שמגיעים לדבר המשמעותי שהוא 'למידת החומר'. מפגש בוקר הוא לא מתאבן לפני מנה עיקרית, הוא עוד מנה עיקרית חשובה שיש להגיש בבית הספר.

 

בבית הספר האנתרופוסופי 'מרכז חינוך אורים' בכפר הירוק הבוקר מתחיל אחרת.

אני הצטרפתי למפגש בוקר של כיתה ב' שארך כשעה. המפגש מתנהל כטקס קבוע שחוזר על עצמו מיד יום והתלמידים מכירים את החלקים השונים שבו. להלן עיקרי הפעילויות והנושאים שנכללו במפגש הבוקר, מומלץ לקחת את מה שמדבר אליכם:

 

  • המפגש נפתח באמירת שלום לנוכחים ולאורחים ולאחר מכן שיר/ ברכת בוקר. יש משהו מקסים ומחבר בפתיחה באמצעות שיר. הוא מוכר לילדים, מכניס לאווירה חיובית ומייצר איסוף רגשי וכיתתי.

  • במהלך המפגש כולו משולבים שירים שונים וברכות. לא שירים עממיים שמוכרים לכולם אלא שירים ייחודיים של בית הספר, כשכל שיר נבחר לפי חשיבות רגשית ובהתאם לנושא הנלמד. השירים מוכרים לתלמידים וחוזרים על עצמם בכל מפגש מחדש.

  • לוח הכפל: פעילויות שונות במהלך המפגש נועדו ללימוד ושינון של לוח הכפל באמצעות משחק ותנועה.

    • o  קפיצה בחבל, כל פעם נכנסה לחבל קבוצת תלמידים לפי המספר אותו תירגלו. שני תלמידים – תירגלו את הכפולות של שתיים, שלושה תלמידים –    תירגלו את הכפולות של שלוש וכך הלאה. כל קבוצה קפצה 12 פעמים ואמרה את כפולות המספר עד כפולתו ה- 12. לאחר מכן עברה לסוף התור בהמתנה לכפולת המספר הבא בתור.

      o מעגל כיתתי בו אמרו בקצב קבוע את כפולות כל המספרים מ- 2 עד 10, במכפלות עד פי 12.

      o הכיתה חולקה לשניים, חצי מעגל מול חצי מעגל, וכל חצי ענה לשני את הכפולה הבאה.

      o משחק 'טלפון שבור' כאשר כל אחד לוחש לבא אחריו את הכפולה הבאה.

  • רוחות השמיים: חלוקה לארבע קבוצות, כל קבוצה נקראה בשם אחת מרוחות השמיים לפי המיקום שלהם במרחב. קבוצה שעמדה בצד המערבי של הכיתה נקראה מערב וכך הלאה.

  • ספורט ותנועה. במהלך המפגש משולבות פעולות ספורטיביות ותנועתיות שונות. עבור חלקן יוצאים מהכיתה לחצר ועבור חלקן התלמידים מפנים את השולחנות לצידי הכיתה על מנת ליצור מרחב במרכז הכיתה. למידה באמצעות הגוף ובאמצעות תנועה מהווה בסיס משמעותי ללמידה בגיל הרך בבית הספר האנתרופוסופי.

    • o קפיצה בחבל. ממש כמו בהפסקות של פעם. שני ילדים מסובבים את החבל והשאר נכנסים וקופצים, בתחילה נכנסים שני ילדים ביחד, בסיבוב השני שלושה יחד ועד סיבוב רביעי בו נכנסים חמישה ילדים לקפיצה משותפת. מדהים היה לראות איך כל הילדים בכיתה מסוגלים, לא רק לקיים מוטוריקה וקואורדינציה של קפיצה בחבל, אלא גם להיות מתואמים עם שאר הילדים שקופצים איתם.

      o הליכה בשווי משקל על קורה נמוכה

      o תיפוף גוף, מחיאות ותנועות ידיים מורכבות (כמו אלה שניתן לעיתים לראות ילדים עושים אחד עם השני בהפסקות)

 

חשוב לציין שהילדים לא ביצעו את הכל בשמחה ויש נוקשות מוגזמת בעיני בחלק מהטקס, אך יש גם הרבה מה ללמוד ולקחת ממנו. עבור המחנך מפגש הבוקר אינה פעילות קלילה להעברת הבוקר. הוא מוביל את המפגש ושומר על כללי הטקס לאורך כל השעה. התלמידים כבר מכירים את הטקס והמחנך כמעט ואינו מדבר. המחנך מוביל אותם לשלב הבא באמצעות תנועות ידיים, מילות קישור קצרות ושירים.

 

ועוד קצת מידע על בית הספר האנתרופוסופי שמסתבר שהוא הזרם האלטרנטיבי הגדול בעולם.

 

  • אין למידה באמצעות ספרים וחוברות עבודה. מורה יודע מה הנושאים שהוא מלמד השנה ובונה לעצמו את אופני הלמידה בהתאם למאפיינים של הכיתה אותה הוא מלמד.

  • מנהלת בית ספר מחפשת מורים על פי הקריטריון הבא, "מורה שמלמד פה צריך לאהוב ללמד, לאו דווקא להיות מומחה".

  • מחנך מלווה את הכיתה במשך כמה שנים, על מנת לייצר יחס אישי ויחסים קרובים. הוא מכיר הורים, אחים ,סבים של התלמידים.

  • כמו בבית ספר ממלכתי רגיל, יש מורה אחד בכיתה. בכיתה יש 26-32 תלמידים. (נכון שבחינוך הממלכתי ישנן כיתות צפופות יותר, אך המספר הממוצע בארץ דומה למספר התלמידים בכיתה האנתרופוסופית).

  • הנושאים העיוניים העיקריים נלמדים בתקופות לימוד אינטנסיביות, שאורכן כארבעה שבועות. הנושא נלמד באופן יומיומי בשיעור שאורך שעתיים והוא שווה ערך לשעת לימוד שבועית שנתית. השיעור כולל בתוכו מפגש עם הנושא הנלמד דרך תנועה, שירה, דקלום, משחק, עבודה אמנותית, דיון, עבודה בקבוצות ולמידה פרונטלית מותאמת גיל. חלקי השיעור מנסים לפנות לכמה שיותר מישורים ואיכויות מישותו של הילד, לפתח כישורים שונים וליצור אווירת לימוד שלמה ורב-תחומית. מתקבלת תמונה עשירה ובעלת משמעות עבור התלמידים. 

  • בבית הספר יש מקום שווה לכל המיומנויות, חשבון, קפיצה בחבל, כתיבה יוצרת, עבודה בעץ. חשבון או כתיבה לא יהיו חשובים יותר ממיומנויות אחרות.

  • התלמידים מתנסים במלאכות רבות (עבודה בעץ, סריגה, בנייה בתבן ובוץ וכו'). התפיסה של בית הספר היא שלא כולם יהיו טובים בכל המלאכות ולא כולם ייהנו או יאהבו את העיסוק במלאכות, אבל כולם יתנסו בזה ויכירו את זה. זו גם למידה שמאפשרת לצאת מאזור הנוחות. יציאה מאזור הנוחות נדרשת הן מהמורים והן מהתלמידים והיא מייצרת חוזק רגשי וגילויים חדשים על העולם ועל עצמנו.

  • הפעילויות בכיתה ובבית הספר משרתות את הנושא הכללי בו עוסקים באותה תקופה. כך הנושא אינו סתם סיסמא אלא פעילות שכולם מכווננים אליה. גם שיעורי המקצוע הנלמדים באופן שבועי, יחברו לא פעם לתחום הנלמד בתקופה ויאירו מכיוונים נוספים את חווית הלמידה.

  • אין מבחנים ובחנים עד כיתה ו' וגם אז מתחילים באופן הדרגתי.

  • שיחה עם בוגרי בית הספר מלמדת כי גם אם הם לא נהנו מכל פעילות בית ספרית ולא הסכימו עם כל כלל בית ספרי (והרי גם אין מטרה כזו), הם גאים בבית הספר ואוהבים אותו והם מגיעים לתיכון 'רגיל' עם סקרנות, ידע רחב ומיומנויות למידה גבוהות.

 

לסיכום, בואו נתחיל את הבוקר אחרת. במפגש חברתי, רגשי, מוטורי וקצבי.

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Share on Linkedin
Please reload

Related Posts:
Please reload

RECENT POSTS:

© 2023 by NOMAD ON THE ROAD. Proudly created with Wix.com