רגשי, חברתי ולימודי

January 9, 2018

הדבר הראשון שבלט אצל אורה הוא החיוך והנינוחות בו קיבלה את פנינו. הרוגע, המולת למידה נעימה והנינוחות נראו בכל פינה בבית הספר, אצל התלמידים ואצל המורים.

השבוע ביקרתי בבית ספר 'א.ד.ם וסביבה' (= אכפתיות, דמוקרטיה, מיצוי פוטנציאל וסביבה) בגעש יחד עם מתן ראבד מ'ראשית- מורים את הדרך'.

בית ספר 'אדם וסביבה' הוא בית ספר יסודי תלת גילי בו לומדים ילדי המושבים והקיבוצים באזור.

 

הכיתות הנמוכות (א'-ג') הזכירו לי במבנה ובאווירה את הגן של הילדים שלי. בכניסה למבנה היה ארון בו הונחו הילקוטים. הכיתה מורכבת ממרחב גדול שמחולק לפינות שונות. ישנם בכיתה שולחנות נמוכים, מספר שולחנות בגובה רגיל, שטיחים, אביזרי למידה מוחשיים ופינות משחק (כמו פינות המשחק והעבודה בגן). כל מספר תלמידים עבדו באופן אישי או קבוצתי בחלק אחר של הכיתה ובנושא אחר.

 

הכיתות בבית הספר הן תלת גיליות בחלוקה שווה בין הגילים. המוטו המוביל, עליו חוזרת אורה מספר פעמים, הוא "רגשי, חברתי ולימודי". וזו גם הסיבה לבחירה במבנה תלת גילי של הכיתות. כך התלמידים מקבלים תפקיד בהתאם לגיל ומחליפים תפקיד כל שנה. הקטנים נקלטים ומקבלים עזרה ותמיכה מהגדולים; והגדולים אחראים, עוזרים ומלמדים את הקטנים. רב הגיליות מפחיתה את התחרות והמתח, ובהיבט הלימודי, היא מאפשרת גמישות. יש הקניה לפי גיל אך יש גם למידה בקצב אישי. גודל הכיתות דומה לבתי ספר אחרים, מעל 30 תלמידים בכיתה, אך היתרון על בתי ספר אחרים הוא שיש 2 מחנכים לכיתה.

 

הגענו למתחמים של הכיתות הגבוהות, גם שם התיקים נמצאים בכניסה למתחם. כשנכנסים למתחם יש לובי מרכזי ומסביבו 4 כיתות (2 כיתות אם ו-2 כיתות ללימוד מקצוע). המתחם מיועד לשתי כיתות גבוהות (ד'-ו'). נכנסנו למתחם בשעת שיעור, והתלמידים היו מפוזרים בכל אזורי המתחם ולמדו באופן יחידני או בקבוצות. המורות ישבו עם התלמידים או עברו ביניהם, שוחחו איתם ועזרו להם. גם בכיתות הגבוהות מרחבי הלמידה היו מגוונים: שולחנות עגולים, שולחנות נמוכים, שטיח ופוף. אווירת הלמידה היתה נינוחה ורגועה, אף אחד לא התרגש או התנהל אחרת רק בגלל שהמנהלת ושני מבקרים עוברים ביניהם ומסתכלים.

 

ההוראה והלמידה מגוונות: למידה בסביבה חוץ כיתתית, למידה פעילה בקבוצות, דיונים במליאות, עבודות חקר ולמידה עצמית.
גם הערכות התלמידים נעשות באופן שונה. אמנם משתמשים בכלי של משרד החינוך להערכת תלמידים, אך משלבים אותו עם כלי של השפ"י. כך לכל תלמיד יש תבחין הוליסטי: רגשי, חברתי ולימודי.
המבחן נקרא מבדק, אך התלמידים לא מקבלים ציונים (מלבד מתמטיקה ואנגלית בכיתות הגבוהות).

המבדק נועד למורים, ומאפשר להם לדעת:
א. מה הרמה של כל תלמיד על מנת להתאים לו קבוצות עבודה ולהבין מה הצרכים שלו
ב. מה הרמה של הכיתה על מנת לתכנן את המשך ההוראה בכיתה
.

 

כמו בכל בית ספר יש פעמיים בשנה מפגש פרטני - מורה, ילד והורה. בסוף שנה ניתנת גם הערכה כתובה, בה גם הילד כותב הערכה על עצמו. חשוב לציין, שכתיבת ההערכה על ידי התלמיד היא חלק מתהליך של לומד עצמאי שמתכנן את התקדמות הלמידה שלו. תהליך אותו מלווים המורים במהלך השנה. בוגר בית הספר הוא לומד עצמאי, ערכי שאוהב ללמוד.

 

המעבר, מבית ספר רגיל לבית הספר כמו שהוא היום, התנהל באופן הדרגתי. בשלב ראשון התחילו בדו-גילי לכיתות א-ב. הצוות למד איך עובדים ומלמדים בכיתה דו גילית, ופיתח תפיסת הוראה יותר הטרוגנית, מגוונת וגמישה. רק אחר-כך עברו לתלת גילי לכיתות א-ג. לאחר שראו שזה עובד טוב, ומורים והורים ביקשו שתתקיים למידה רב-גילית גם בכיתות הגבוהות, התחילו גם שם בתהליך הדרגתי של מעבר לרב-גילי. היום כבר שמונה שנים כל כיתות בית הספר הן תלת גיליות, א'-ג', ד'-ו', ועדיין הם לומדים איך לעשות את זה יותר טוב ויותר נכון.

 

כל ההחלטות והמעברים לדו גילי ולתלת גילי נעשו בקלפי. המורים הצביעו, לא הורים. ברגע שיש רוב להחלטה התחילו לעבוד. צריך לזכור שזה בית ספר של קיבוצים. גם בקיבוצים היה נהוג (אולי עדיין) לקיים הצבעות ולקבל החלטות לפי הצבעת חברי המשק. מורים שלא היו מרוצים מההחלטה יכלו לעזוב, מורים שחשבו אחרת והחליטו להישאר, למדו וקיבלו תמיכה ממורים אחרים.
 

אורה מספרת שכדי להוביל שינוי צריך:

1.      להיות אמיץ

2.      לא להכנע להתנגדויות

3.      לאפשר בחירה בקלפי. כשרוב גדול בוחר שכן, אז יש רוח גבית לעשייה

4.      התקדמות דרך הצלחות

 

קצת לפני שנפרדנו בעודנו עומדים ליד מתחם הכיתות, רצה ילדה בחזרה לכיתה שלה במתחם, בדרך נעצרה, חיבקה את אורה ונכנסה לכיתה.

 

 

בוגרי בית הספר מספרים על למידה רב-גילית:

"לדעתי למידה רב-גילית יותר יעילה מלמידה חד-גילית  בגלל השוני בין הרמות. למשל כשאני הייתי בכיתה ה' הייתי מאוד טובה באנגלית ולכן למדתי גם עם הווים מהכיתה וגם בדוברי אנגלית".

 

"לשתי השיטות יתרונות וחסרונות. אני מניחה שללמידה רב גילית יש יותר יתרונות, בעקר בגלל הרחבת אופקים. גם במידה החברתית (ללמוד לא להתחבר אך ורק למי שבגיל שלך כמו שקורה המון בלמידה חד גילית) וגם לימודית, בעקר ללמוד ממבוגרים ממך וללמד קטנים ממך".

 

ועל המעבר לחטיבה:

"בחטיבה הרמה שונה ולומדים מקצועות שלא למדנו ביסודי. לדעתי ההבדל הכי בולט הוא שבאדם וסביבה היינו הרבה יותר מכיתה, היינו כבר כמעט משפחה אחרי שלוש שנים (עם הילדים שהיו בגיל שלי). לעומת זאת בחטיבה אנחנו רק כיתה. יש לי הרבה חברים וחברות שם, אבל זאת רק כיתה..."

 

"בעקר חוסר אכפתיות, המורים בבית הספר הקודם ראו אותנו כילדים, כבני אדם. בבית הספר החדש קורה הרבה ואף בדרך כלל שהמורים רואים בנו תלמידים ורק תלמידים, ללא התייחסות לקשיים ובכלל, לרוב למורים לא אכפת באמת מהתלמיד, אלא רק מה הציון שלו. גם מצד התלמידים, יש הרבה יותר סכסוכים. נוצרים מבנים היררכיים, כלומר חייבים לעשות מה שמספר קטן של ילדים רוצה שתעשה, אסור לפנות לילדים מסוימים ובכלל המון מהילדים הם לא בדיוק נחמדים".

 

"הבולט מכולם זה "האיך" שמלמדים. הצורה שבה מלמדים. באדם לומדים בחוץ, מתנסים בדברים, רואים סרטים ובקיצור למידה מגוונת. ובחטיבה לומדים רק לפי הספר."

 

"אני מתגעגע לכך שכל אחד התקדם בקצב שלו ולא היו ילדים שלא עשו כלום בשעורים בגלל מעט ילדים שהתקשו".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Share on Linkedin
Please reload

Related Posts:
Please reload

RECENT POSTS:

© 2023 by NOMAD ON THE ROAD. Proudly created with Wix.com